החברות הגדולות בענף נסחרות לפי שווי של כ־50% מההון העצמי שלהן ובשוק מסבירים את התמחור בשנים הקשות שעוד צפויות לתחום. כאן אולי טמון ההסבר לכך שרוכשים לא עומדים בתור כדי להשתלט על הפניקס וכלל ביטוח
רחלי בינדמן, כלכליסט
לאחרונה הודיעה חברת פוסון הסינית על החלטתה לסגת מעסקת רכישת השליטה בחברת הביטוח הפניקס והותירה את קבוצת דלק, בעלת השליטה, בפעם השנייה עם קונה שנוטש (אחרי נסיגת משפחת קושנר מרכישת השליטה בסוף 2014), אך עם הרבה פחות תקוות למצוא קונה אחר. הרקע לנטישה: ההבנה של פוסון כי המפקחת על הביטוח דורית סלינגר לא צפויה לתת לה היתר שליטה בחברת הביטוח הישראלית וזאת על רקע היעלמותו של יו"ר פוסון לפני חודשיים בעקבות חקירה שאליה נלקח על ידי השלטונות בסין.
בגלל חוק הריכוזיות על קבוצת דלק למכור את הפניקס בתוך פחות משלוש שנים, אך ההבנה ההולכת ומתגבשת בענף הביטוח היא כי יהיה קשה מאוד למצוא קונה שגם יסכים לקחת על עצמו את אתגרי הרגולציה שאיתם מתמודד ענף הביטוח וגם יזכה בחותמת הכשר מצד הפיקוח. המשמעות – בעלי השליטה שירצו או ייאלצו למכור (דוגמת קבוצת דלק את הפניקס וקבוצת אי.די.בי שצריכה למכור את כלל ביטוח) את חברות הביטוח, יצטרכו לוותר על פרמיית השליטה ולמכור את אחזקותיהם בחתיכות בבורסה.
אלא שבדיקת "כלכליסט" את השווי שבו נסחרות חברות הביטוח בבורסה, מעלה כי בעלי השליטה ייאלצו להסתפק בשלב זה במחיר צנוע: חברות הביטוח הגדולות נסחרות כיום בשווי שעומד על כמחצית מההון העצמי שלהן — כך שגם אם היו שאיפות לבצע מכירה אך ורק לפי בסיס ההון (מבלי לתמחר צמיחה עתידית), שחיטת המניות בבורסה בשנתיים האחרונות הופכת גם תקווה זו לחלום רחוק.
